האם זה נכון שאם אתה מכס את המפרקים אתה יכול להרוויח דלקת פרקים?

מי מאיתנו לפחות פעם אחת בחיינו לא פיצח מפרקים, למשל, על האצבעות? עבור חלקם זה כבר הפך להרגל, בעוד שאחרים חוששים לחזור - אחרי הכל, יש שמועות שאחרי פעולות כאלה אתה יכול לקבל דלקת פרקים. האם זה כך?

לא ממש. ולו מכיוון שב"משבר המפרקים "המפרקים עצמם אינם משתתפים! באופן מפתיע, סדק אופייני נוצר על ידי בועות אוויר המתפרצות בנוזל.

אנו מדברים על נוזל סינוביאלי - החומר הצפוף הזה ממלא את חללי המפרקים, ומשמש כחומר סיכה. כפי שהתברר, כמות גדולה של פחמן דו חמצני מומס נמצאת בנוזל הסינובי. עם תנועה חדה בחללים שבין המפרקים נוצרות בועות גז - אנו נזכרים בתהליך הפיזי של cavitation - וזה רגע היווצרותן של מאות בועות כאלה שמתאפיינות בצליל הספציפי של קראנץ '. כבר 0.01 שניות לאחר ההתרחשות, רוב הבועות שוככות ללא קול. השאר ממשיכים להתמוסס בנוזל במשך כרבע שעה: זה מסביר מדוע איננו יכולים "לפצח את המפרקים" פעמיים ברציפות במשך פרק זמן קצר.

מכיוון שלא נמצא עומס על המפרקים במהלך פעולות כאלה, פעולות אלה אינן יכולות בשום דרך להוביל למחלת דלקת פרקים. זה מוכח לא רק על ידי מחקרים רפואיים רבים שנערכו ספציפית בכדי להפיל את המיתוס הזה, אלא גם מניסיונו של פרופסור דונלד אונגר, שבמשך 50 שנה סדק מפרקים על זרוע אחת בכל יום, אך מעולם לא סדק מפרקים על השני. לאחר 50 שנה, המחקר הראה כי פיצוח המפרקים היומיומי לא השפיע על בריאותו, ודונלד אונגר עצמו זכה בפרס שנובל על מחקריו.

זה מעניין: פרס שנובל אורגן כפרודיה על פרס נובל ומוענק מדי שנה למחברי המחקרים השנונים והבלתי שגרתיים ביותר. לדוגמה, בשנת 2017 הוענק פרס שנובל לפיזיקה למארק אנטואן פרדן על כך שהוכיח כי חתולים יכולים להיחשב כמוצקים וגם נוזליים, מכיוון שהם לובשים את צורת הכלי בו הם שוכבים. במקביל, לטענת המדען, חתולים בוגרים מתפשטים מהר יותר מגורים חתולים. ובשנת 2016 הוענק הפרס היוקרתי הזה למדענים שהוכיחו כי שפיריות נוטות לשבת על מצבות שחורות.