בתחילה, הגזר היה סגול

גזר הוא אחד הירקות הנפוצים בעולם. לא יומרני לאקלים, הוא מלא בוויטמינים, והמגוון הפופולרי ביותר שלו הוא תפוז בו אנו מבדילים במדויק בין גזר לבין ירקות אחרים, המדפים בסופרמרקטים שהוצפו. אנשים רבים שרגילים לגזר כתום רגיל יופתעו ללמוד על קיומם של צבעים אחרים. יתר על כן, בתחילה ירק זה כלל לא היה כתום: צבעי סגול וצהוב שלטו.

גזר פראי היה קיים לפני עשרות ואף מאות אלפי שנים ומשפחת ה"מטריה "עצמה, אליה שייכת גיבורתנו, קיימת על פני כדור הארץ במשך מיליוני שנים. אין ספור מינים של גזר בר נבדלים זה מזה בגודל, בטעם ובצבעם: מצהוב לסגול כהה. באופן אופייני, מיני גזר כהים יותר צמחו באזור אסיה, וגוונים צהובים בהירים היו נפוצים בים התיכון.

במשך זמן רב נותרו הגזרים צמח בר: הוא היה ידוע לאדם, אך כל תשומת ליבם של אבות אבותינו התמקדו בגידול דגנים וכמה צמחים מבויתים אחרים. ידיים הגיעו לגזר רק בסביבות המאה העשירית לספירה: הם מתחילים לגדל אותה בכוונה באסיה הקטנה.

זה מעניין: חומר הנקרא אנתוציאנין משפיע על צבע כהה של גזר. אנתוציאנינים הם בכל מקום באופיים ומעניקים לעלי כותרת ופירות של צמחים אדום, סגול וכחול. אלפא ובטא קרוטן אחראים לצבע הצהוב של צמחים רבים, כולל גזר

לאחר כמה מאות שנים, גזר מתחיל לטפח במדינות אירופה. הנה רק גזר צהוב ים תיכוני תמיד נותר יבול שורש רגיל ודק - לא כמה גזר בהיר וגדול אסייתי. האירופאים לא הסתפקו במצב דברים זה זמן רב וכבר במאה ה -17 חציית זנים מאזורים שונים הביאה למראה הגזר הכתום שאנו מכירים.

מגוון יבולי שורשים זה משלב חומרים שימושיים וויטמינים (אנתוצינים, קרוטנואידים) של גזר אסייתי וים תיכוני, נבדל על ידי גודלו הגדול וטעמו המתוק. אין זה מפתיע כי מדובר בגזר כתום שצבר פופולריות בקרב הקונים. אבל במקומות מסוימים זה במקרה נפגש והופך לגזר צהוב או סגול אקזוטי.