איך חרקים רואים בחושך?

בלילה נטול ירח חשוך, התאורה יכולה להיות נמוכה באלפי פעמים מאשר בשעות היום. אך בזמן שאנו ישנים במיטותינו, רוב היצורים החיים מתחילים את השלב הפעיל של היום. איך הם מצליחים לנווט בחושך מוחלט?

כדוגמא, בואו ניקח חרקים ליליים - גודל האיברים החזותיים שלהם לעתים קרובות אינו עולה על ראש הגפרור, אך הם מכוונים את עצמם בצורה מושלמת בשטח באור עמום, נמנעים בחוכמה ממכשולים ואף מגלים תנועות חלשות סביבם.

דמיין שמצאת את עצמך בלילה ביער טרופי, שמתחת לכתרים שאור הירח והכוכבים אינו חודר. נראה לך שאין אפילו מקור אור יחיד בסביבה. אבל זה יהיה נכון רק למנגנון הראייה הלא מושלם שלנו - למעשה, המרחב סביב יתמלא בפוטונים בודדים. עבור העין האנושית, ברור שמספרם לא יספיק בכדי לקבל לפחות תמונה עמומה של העולם.

עם זאת, אברי הראייה של חרקים ליליים ובעלי חיים הם הרבה יותר רגישים. לדוגמה, עיניו של דבורת לילה טרופית ממין Megalopta genalis סופגות רק מעט פוטונים, אך די בכך כדי לנווט ביער טרופי סבוך וצפוף גם כאשר מפלס האור הוא בערכים נמוכים במיוחד. התנהגות דומה מאפיינת גם את הפרפר האירופי הלילי של המין Deilephia elpenor ממשפחת עוזרד. זה לא היה אפשרי ללא טריקים מסוימים מצד החרק.

כדוגמה של נץ, מדענים בחנו את עבודתם של המרכזים הוויזואליים במוח החרקים ומצאו שבזכות עבודה מסוימת של נוירונים, פרפר יכול להרכיב פוטונים בודדים שהוא תפס בנקודות שונות במרחב ובזמן. כשמצלמים מספר גדל והולך של פוטונים, תמונת העולם שבראשה של אלפילנור Deilephia הופכת בהירה יותר - ניתן להשוות זאת למהירות התריס הארוכה של המצלמה בעת הצילום.

נכון, יחד עם זאת לא ניתן יהיה להשיג תמונות בהבחנה גבוהה, אך מצד שני, חרק יכול ליצור רעיון לסביבה ואפילו לראות אותו בצבע!

ליכולת זו, המכונה "סיכום עצבי", יש חרקים ליליים אחרים. כמובן שהתמונה הסופית תהיה רחוקה מלהיות אידיאלית - לדוגמה, עצמים הנעים במהירות לא יתוקנו, אך דרך דומה להמחשת העולם מעידה עד כמה המרכז החזותי מורכב וממציא אפילו של יצורים קטנים הוא.